זה היה קורע לב לראות את הילד הנפלא שלנו נאבק עם בעיות ביטחון עצמי נמוך למרות תכונותיו הטובות. רק כאשר אחד מחברינו הקרובים הציע קשר אפשרי בין הפרעת קשב וריכוז והתנהגותו, צעדנו צעד אחד גדול לקראת פתרון אמיתי.
אדם היה בננו הבכור. כמו כל האימהות, אני מודעת לכך שאני לא אובייקטיבית כשזה מגיע לילדים שלי, אבל הוא באמת היה ילד מדהים. מצאנו את עצמנו מגדלים ילד חם, מצחיק, אוהב וחכם וחונקים אותו באהבה ובחיבה. בינתיים הכל טוב.
התחלנו לשים לב שמשהו אינו כשורה בשלבים המוקדמים של בית הספר היסודי. נאמר לנו שהוא מעט מתקשה לשמור על רוגע וריכוז במהלך השיעור, אבל תמיד חשבנו שהוא רק קצת שובב.
ברור שעמדנו לצדו וטענו כל הזמן שהוא ילד תוסס ומאושר ושהכל בסדר איתו. לרוע המזל, עם חלוף הזמן ובגלל שהציפיות הבית ספריות גדלו שמנו לב שהוא נאבק עם שיעורי הבית שלו וגם בבחינות.
בהדרגה החל אדם להתבייש. ככל שהצליח פחות בבית הספר, כך הרגשנו שהוא "נסחף" מהמקום החברתי ואינו רוצה לעשות דברים שנהנה מהם בעבר. נדמה היה שהוא איבד את האמון בעצמו וביכולתו להצליח.
היה לנו קשה. ידענו שהוא פיקח ושיש לו כל מה שנדרש כדי להצליח, אבל הוא נראה תמיד חסר מנוחה ו"לא ממוקד ", עובר כל הזמן מדבר אחד למשנהו ונמנע מלעשות דברים שלדעתו לא היה טוב בהם. היה פער ברור בין התפיסה העצמית שלו לבין המציאות.
העזרה בדרך, אבחון שמשנה חיים
יום אחד פגשתי חברה, סיפרתי לה על אדם וכמה אני מודאגת. היא שאלה אם הוא אובחן עם ADHD. הייתי קצת מבולבלת. מעולם לא חשבתי של- ADHD היתה השפעה כלשהי על נושאים כאלה. היא הציעה שאקח אותו למומחה ואגלה.
למחרת קבעתי פגישה עם מומחה. אחרי כמה פגישות ומבחן מקוון שאדם היה צריך לעשות, באה התשובה, וזה היה מכריע. לאדם היה ADHD. אני חייבת להודות שזאת היתה הקלה, סוף סוף היו לנו תשובות וידענו את המקור של הביטחון העצמי הנמוך של אדם. ידענו איך לטפל בזה.
כפי שהסביר המומחה, ככל שנכשל אדם, כך הוא איבד יותר אמונה בעצמו, אך לא רק בגלל התוצאות האקדמיות הנמוכות, אלא גם, וחשוב יותר, בשל הפער שהיה לו בין מה שהוא ידע שהוא יכול להשיג, לבין התוצאות בפועל בשל ADHD.
התחלנו לטפל באדם עם מינון קטן של ריטלין. השינוי היה מיידי וברור מאוד. הוא הצליח לשבת בשקט במהלך השיעורים וציונו החלו להשתפר. הוא היה מסוגל להתמקד בלימודיו ולהתגאות בהישגיו; זה היה כל כך משמח לראות את החיוך חוזר אל פניו.
הרגשנו שאנחנו מקבלים את הילד הנפלא שלנו בחזרה, כמו גם את השקט הנפשי שלנו. הוא היה שוב הילד החמוד והמקסים שהכרנו, מלא ביטחון וחברותי.
ADHD אינו "מחלה", אבל יכול להוביל לאסון אם מתעלמים ממנו ולא מטפלים בזמן.